פסק-דין בתיק תע"א 1553-08

בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הלנת שכר, ימי מחלה, שכר עבודה שלא שולם, שעות נוספות בגין עבודת לילה, דמי אבטלה, עבודה בימי שבתון, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, עוגמת נפש וכן עילה נזיקית.

הנתבעים טוענים כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם לבין התובע, לחילופין טוענים הם כי אפילו יחליט בית הדין כי התקיימו יחסי עובד מעביד, הרי שהתובע לא הוכיח זכאותו למבוקש על ידו .

העובדות

1. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת באפייה לחם ודברי מאפה שונים, הנתבע 2 הנו אחד מהבעלים של הנתבעת 1.

2. במסגרת דרישות הכשרות של בד"ץ העדה החרדית נדרש משגיח צמוד בעת העבודה במאפיה הנידונה.

3. הנתבע עבד כנאמן כשרות בנתבעת משנת 1998 ועד לשנת 2001.

המחלוקת

4. האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין הנתבעים לתובע כטענת התובע או  כטענת הנתבעים לא מתקיימים מבחני הפסיקה בעניין זה ומעסיקו של התובע הינו בד"ץ החברה החרדית.

5. מה היו נסיבות סיום עבודת התובע, האם פוטר כטענתו או הבד"ץ הוא שהפסיק את עבודתו? מענה לשאלה זו יוביל לקביעת זכאות התובע לפיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת.

6. האם זכאי התובע לזכויות המפורטות בכתב התביעה ובהן, דמי מחלה, שכר חודשים יולי ואוגוסט 2001, תמורה בגין עבודת לילה, פיצוי בגין דמי אבטלה, תמורה בגין עבודה בשבתון, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה. כמו כן, במידה ותקבע זכאות יש לברר באיזה שיעור.

7. האם נגרמה לתובע עוגמת נפש בגינה זכאי הוא לפיצוי, ובאיזה שיעור.

8. לבסוף, יש לבחון קיומה של יריבות לעילת תביעה בבית הדין בכל הנוגע לנתבע 2.

הכרעת הדין

האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת 1 - המאפיה?

9. על פי הלכתו הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה, מעסיקו של משגיח כשרות הוא, ככלל,  בית העסק אצלו הוא מוצב, וזאת, חרף העובדה שהמעביד אינו חופשי בבחירת משגיח הכשרות, בקביעת מהות ושעות עבודתו ובפיקוח עליה. כך:

"טוענים המערערים: היות ובכדי לנהל מסעדה כשרה עלינו להעסיק משגיח כשרות והיות והמשגיח מופנה אלינו ע"י הרבנות והיות ובגלל עצם טיב עבודתו אין אנו יכולים לפקח על דרכי עבודתו, הרי שהמשגיח אינו נחשב כ"עובד" אצלנו.

לא נוכל לקבל טענה זו. רבים הם המקרים בדיני העבודה, בהם המעביד אינו חופשי בבחירת עובדיו, אך הדבר אינו גורע מהיותו מעביד. בצדק הצביע השופט האזורי המלומד (בסעיף 6 לפסק-דינו) על חיקוקים שונים שלפיהם מופנים מחפשי עבודה למקומות עבודה, ואין הדבר פוגע ביחסי עובד-מעביד. גם העדר אפשרות הפיקוח בגלל סוג עבודה מסויים אינו גורם בכל מקרה לכך שבעל המקצוע המסויים אינו עוד נחשב כעובד. צדק השופט האזורי המלומד כשהסתמך בעניין זה על עקרון מבחן ההשתלבות (ראה סעיף 6 (ד) לפסק-דינו) והתוצאה היא, לפי מבחן זה: המשיב היה "עובד" אצל המערערים ואם זכאי הוא לפיצויי פיטורים, הרי הוא זכאי להם גם לגבי אותה התקופה בה עבד כמשגיח בלבד." [ דב"ע ל/3-9 מרלן ברני - עסים שנה, פד"ע א', 113 בעמ' 116].

ובמקום אחר:

"יחסים אלו הם מיוחדים במינם. הפיקוח על התובע נעשה לא ע"י הנתבעות, אלא ע"י הרב. היינו, לשכת הרבנות. כך גם באשר לשעות העבודה ולמהות העבודה. לכאורה, יחד עם זאת, נראה שהנתבעות היו מעבידותיו של התובע.